Ḥiddushe halakhot / mahadura batra shel ha-gaʼon rabban shel ha-golah k[evod] mo[renu] ha-r[av] r[abbi] Shemuʼel Edels ... be-tseruf ḥiddushe halakhot shel hatano ... m[orenu] ṿe-[rabbenu] ha-r[av] r[abbi] Mosheh z[eker] ts[adiḳ] li-[vrakhah] r[oʼsh] m[etivta] ... Luvlin ... ṿe-nosef ʻalayṿ ezeh masekhtot ṿe-ḥiddushe aggadot shel ha-gaʼon m[orenu] ha-[rav] r[abbi] M[eʼir ha-n[izkar] l[eʻel be-ʻatsmo.

  • Edels, Samuel Eliezer ben Judah, ha-Levi, 1555-1631.
Date:
5556 [1796]
Catalogue details

Licence: Public Domain Mark

Credit: Ḥiddushe halakhot / mahadura batra shel ha-gaʼon rabban shel ha-golah k[evod] mo[renu] ha-r[av] r[abbi] Shemuʼel Edels ... be-tseruf ḥiddushe halakhot shel hatano ... m[orenu] ṿe-[rabbenu] ha-r[av] r[abbi] Mosheh z[eker] ts[adiḳ] li-[vrakhah] r[oʼsh] m[etivta] ... Luvlin ... ṿe-nosef ʻalayṿ ezeh masekhtot ṿe-ḥiddushe aggadot shel ha-gaʼon m[orenu] ha-[rav] r[abbi] M[eʼir ha-n[izkar] l[eʻel be-ʻatsmo. Source: Wellcome Collection.

    26/106
    חרושי הלכות מסכת בבא קמא להוא ן3יגא בידי לא אפסיליוכו׳ נימא כפשוטו כגוןדהי׳ מחלה לגבי בעל אס כן שוס אדם לא יקנה אותם ולהכי קתני במתני׳ פטור מה תאמרתזבין לכתובתי וודאי אין כאן שוס קונה על זה ויש ליישב ולו״קן <׳ב ואי׳דנפיש׳ כתובתה מכתובה דאורייתא וכו׳ ואילו תוננו ניהלי בחבל׳ וכו׳ וים לדקדק אימא דאה^נ ומאי דקתני לא הפסיד כתובת היינו מנה ומאתים במו שכתבו התוספות לעיצד״ה אמר רב אידי בר אבין ובו׳ וצ״ל דהגמרא מדקדק מדקתני אשה שחבלה בבעלה משמע סדין א׳ לחבלה באחר ולחבלה בבעלה וכמו גבי אחרים פטורים לגמרי דהרי יכולה למחול לבעלה ואטרוחו בבדי לא מטריחנן אף התוספות כתובה משמע דה״ה גבי חבלה בבעלה ולכן מקשי ולמה תזבין לאידך בחבלה וכו׳ מיהו מדברי הרא״ש משמע שגס נכסי צאן ברזל דהיינו התוספות כתובה אינה יכולה למחול ואס קצ״לדהגמראמקשי באמת גס כן אס כשקבלה באחרים אי דנפישי כתובה מכתובה דאורייתא צזבין אידך בחבלה ונוקמו אכתובתא דאורייתא הגס שמדברי רש״ילא משמע כן רק שהקושיא דווקא אחבלה בבעלה ויש לפרש גס להרא^ש הקושיא היא דווקא אחבלה בבעלת והייט דודאי אתוספות כתובה בשביל הנאן ברזל שהכניסה לו אינו מקשי דוודאי יש לתיז דאין לה נכסי צאן ברול כמו שתייז דלית לה נכסי מלוג רק סמקשי אס עשה לה תוספות כתובה כפשוטו שהוסיף הבעל משלולאשה אסכן מקמי אכתוב׳ דאורייתא וכו׳ וזה אינו שייך להקשות גבי תכלה באחרים דודאי יכונה למחול לבעלה ואטרוחיבכדי וכו׳ אך הננסי צאן ברזל שהכניס׳ לו סבר הרא״ס דוודאי אינהיטצה למחול מאח׳שהס של האש׳ שהכניסה צו וגס בסמוך קשה מאי קושיא והא זימנן דמשכחת דמפסד וה״ד כגון דנפישי כתובה וכו׳ אימא דמ״ש לא תפסול הכתובה היינו עיקר כתובה מנה ומאתי׳ ולפ״ז מתורן דמדמי לחבלה באחרים לפי׳ התוספות כמו סתבלה באחרים גס התוס׳ אין שייך לה למכור מפני שחוזרת ומחלת לבעלה ה״ה כשקבלה בבעלה כן פי׳רש״ימיוסבגס קמיהוישלתיז הכלדזה דחוק לומר לכתובת היינו דווקא מנה ומאתים ודו^ק ; כתוספות ואפילו מחלה לגבי בעל וכו׳ ובשתמכור ותמחול לבעלת יפסוד הכל וכו׳ דבריהם כאן אזיל לתירוצם שכתבו לעיל לפי דעת ר^ת שאין צריך לשלם כשתמחול רק מה שקבלה ואותו תירן יותר עיקר דלפיתירן הראשון שתירצו לעילדאכתי הוא אטרוחי ב״ל נבלי וכו׳ קשה אס כן מה צריך הגמרא להקשות וכ״ת זביני ניהל׳ לההוא דחבלה ביה וט׳ ומתרן אטרוחי בכדי וט׳ הא בלאו קושיא זו צ^ל דאטרוחי בכדי לא טרחי׳ דאל״כ קשה הלא אין כאן שוס הפסד דהיא צריבה לחזור ולשלם כמ״ס התוספות וע״כ תירןהשני יותר נכון ועפ״זהקשו גס כאן דאס תמכור ותמחול לבעלה צא חשלסאחר כך רק מה שקבלה ממנו ועכשיו כשלא תמכור יגבה קבלתו אס תתאלמן מיהואכתי אינו מיושב להרימה שהוא נותן לו בעד טובת הנאה של כתובה חוזר ולוקח לעצמו בעד חבלתו ואס היא אח״ב משלם לו מה סקבל׳ הרי נפרע בעד חבלתו וע״ כיש לתרןבהיפך דהתוספותאזלו לשיטתם דלעיל שתירצו דנקרא אטרוחי בכדי וכו׳ ואס כן קשה תה סהקשיתימה צריכה הגמר׳ להקשות תזבין לנחבל גופיה וכר אלא לל דמ״מ נקרא קצת הפסד מי יודע שמא יחזיקנה באיסור בלא כתובה או צא ידור עמה וצא יתןצה גט אס כן שפיר מקשה גס כאן אך ירק אם בן למה להו ^זוספות לתרן לנקרא אטרוחי בכדי ה״ל לתרן דאכת* נקרא הפסד ויש ליישב ודו״ק ג ד״ר, כשסשלא תמכור והיא תחתיו וכו׳ אבל לגבי בעל שמכרה לפעלה בטובת הנאה יגרשנו מיד וירויח הכל והיא תפסיד וטי הקשת כאן מהר״חהלא לעילאמריגן בגמר׳כשנוקמא אהתובה דאורייתא אין סייך כאן דברי ר״מ שאסור להשהות בלא כתובה ני הוא לא יוציא אותה אס קמה מקשוהגמרא והאזימנן דמשכחתלה דמפסידאוט׳ הלא אין זה נקרא הפסד נפלא מגרש אותה שהרי עיקר הכתובה קייחת זבעיניאין כאן קושיא כלל דוודאי הגמרא אמרה לעיל בשנוקמא אכתוב׳ דאורייתא אז אין כאן חשש של ר״מכר כיון שיש לה מנה או מאתים לא תהא^.קלה בעיניו להוציאה מאחר שיש לה איזה כתובה ממנו לא כל אד׳ מגרש אותה אבל התוספות כתבו דש״ך לפון הפסל גבה שיוכל למצא אחד מיני אלף שירצה להרויח התוספות כתובה ויגרש אותה ואס כן סייך לומר ל׳ הפסד בזה משא^כ כשחבלה באחרים אין יכולה להפסיד בסוס אופן צי הוא לא יגרש אותה שאז יצטרך ליחןהתו׳ ללוקח הגם שלשון המוספות ק״ק שכתבו יגרשנו מיד וירויח הפלמ״מ צוונתס הוא כמ״שועוד נראה לפרש כוונת התיספותשמתרציס דגביעיקר כתובה דהיינו מנה או מאתים כשחבצה באחרים אין יכולה להפסיד כלום שהר* צריך הוא לחזור ולעשות לה כתובה אמית לאסור להשהות עם אמתו וגס לא יגדש אותה דאז צריך ציתן הכתובה ללוקח מש״אנ כשחבל׳ בבעלה ש״ך לא הפסיד גסעיקרנתובהכיכשתמכורלו יגרשנהמידלולאישה׳ עסאשתו וע״כנקט ביה ל' מכירה ובזה הפסד משום עיקר כתובה אבל מ^ממ״ש לא הפסיד כתנבה היינו בין עיקר כתובה ובין התוספוי שלה וכמ״ש לעיל בסמוך דאל״ב לא מקשי הגמרא כלוס רק ל׳ הפסד שייך בעיקל כתובה ולכן מקשה הגמרא והא זימנן דמפסד׳ ודברי מהר״ח דחוקי׳ ודו״ק : בד''ה בך מוכרת וכו׳ אע״ג דאינה יכולה למחול ונו׳ לרווחא דמלתא כתבו הפי׳ אבל אין צריכין ליהדכבר כתבו לעיל דבכתבה התקבלתי יכולה למחול גס לרבי מאירוק״ל : דף צ ר״עאומר סניהס אינן ביןיוס או יומי׳ זה צפי שאינו תחתיו וכו׳ רבי אליעזר סבר ג״כ קנין פירות לאו כקנין הגוף ולכן בראשון אין לו הגוף ואינו נקרא כספו ובשני שיש לו הגוף אך אינו תחתיו ורבי יוסי סבר שניהם ישנו בדיןיוס אויומיס איהוהס״לדלאו קנין פיחתכקנין הגוף דמי ודאילאהוהס״ל דגס הראשון ישנו בדין יום או יומיס דהתורה ודאי לא באה להשמיענו איזה ריבוי אף שהוא תחתיו לבד בלא כספו כי איןשס ריבוי בפירות מן תחתיו לק מסבר׳ אמדו כאן כיוןדהוא תחתיו ואס לאוכקנין הגוף בוודאי אין כאן שוס סברא לכצ המ״ד ביןלר^מ ביןלר״י אלא ודאי לספר לספק ציה ויכול להיות שהוא כקניןהגוף ודו״קגסא״לצר״י דס״ל כקניןהגוף א״כמה צ״ל שהוא תחתיו בלא נספו הוא של כלאחד : בתוספות ד״ה ל״מ אומר יפנו בדין יוס וט׳ואע״ג דגבישןועין יוצא לא לקים ולא לאשה משוס דאין לו כח לשחרר קנין הגוף של אשהוכו׳ הקשה בחידושי הלכות א״נ אמאי מוקי הך דא׳ש ואשה שמכרו והך מי שחציו עבד כרבי אליעזר כיון דמצי אתי נמי כרפי מאיר וכו׳ ולדידי אין כאן קושיא כלל לודאי כיון דסברקנ׳ן פירות כקגין הגו׳ א״כ סבר גס לעיל דהן איש והן אסהלא יכולין לשחררו אבל אין נזכר בדברי ל׳ מאיר כלוס להדיח משא״כגבי רבי קליעזר שמזכיר להדי'גס לפיפי׳ זה ס״מ עבד של שניסותפין י״ל כפשוטו סלשניהס וצא לזה הגוף ולזה הפירות ואיכא למימר דיטל לשחררו לכן צ״צ דאתי כלבי אליעזר דלרים עבדו המיוחד ועי^ל לצריך להביא ראיה לאפי׳ מכרו לשניהם כאחד אינו כנוס וזה מודה ר״מ דחס שניהם כאחד שחררו דיוצא לחירות לכן צריך לומר דאתי כרבי אליעזר לדרש עבדו המיוחד לו ואין להקשות לפיפי׳ זה של תו׳ מה צריכה הגמ׳ לומר בפלוגתא דהני תנאי יאמר כפשוטו דפליגי הברייתות בקנין הפירות אי הוה גקנין הגוף דאיכאלמימר דמביאראיה על אותה בריית׳ שס3<ה דלאוכקנין הגוף מה בכך אנתי נימא דיוצא למ״ש כיון שיש בו פימת לכן מביא ראיה מדר׳יהודא שסבר להראשון אינו בדין יום או יומיס ודו״ק : ע״ב במשנה וסיחה מטפחת ומבתת' ידה על ראשה וכו׳ מדברי רש״י לקמן בבמוך שכתוב שהמעסה קאי אף שהיתה סס אסה עני׳ חייבי רבי עקיבא ליתן ד׳ מאות זוזוא״כ צ״ל דמ״ש לזו אני נותן ד׳ מאות היינו ביון שהיא עני׳ הרי אנו מאין דעני׳ מזלזל עצמה בשמן כאיסור ואמאי אתה פוסק דעני׳שוה לעשירה בזה והשיב אף שעניה מבייש עצמובכאיסור מ״מאחרי׳ שבייש אותה חייבי׳ ליחן ד׳ מאות זוז וק״ל : כגמרא אבעיא להז מנה צורי תנןאו מנה מדינה תקוט׳ וסלע לא אבעיאליה אס הוא סלע צורי או מדינה דכבר נפשט לעיל ריש ברק דו״ה סל דבריהם כסף מלינה וק״ל : שם נגמ׳האהכהו בפניהם עד נעשה דין וט׳דליכא למימרדבאמ׳ ה״ק וכי בפני פ״ל הכהו וט׳ דאס הכהו בפניהם בלאו הכי פטור הוא דאין עד נעשה דיין אלא ודאי שלא הכהו בפניהם אלאע״י עדיס ואיכ מה אגרוף מיוחד לעדים ונו׳ דא״כ הוה קשה מה פריך ר״ע להוכיח דאיירי שלא בפניב״ל הכהו הרי שמעון התמני אומר להדי׳ פרט לשיצאאבן מתחת ידי עדיסקודם שהביאו האבן לב״דא״כ איירי שהבאה היקה שלא בפני ב״ד אלא וודאי דבאמת ה^ק לשמעון הלא גם לדבריך הכהו שלא בפניהם ואס כן איך יודעים כמה הכהוודו״ק : בתוספות .בד^הכאן שראו בלילה וכו׳ולר״ע אפילו עד המאה אין נעשה דיין בדיני נפשות ונו׳ ובן נתבו ד״הכגון שראוהו גלילה וכו׳ דאפילוכר״ע ניחא דלאגמר מדיני נפשות ובו׳ ואין להקשו' לפ״זאמאי לא מתרץ הגמ׳אימר דאמרר׳ טרפון בדיני נפשות דלרבי טרפון אין שייך חילוק זה שהיי הוא לא דרס ושפטו העדה דס״ל מקצתן נעשו דייניס א״ק לתרץ אנא דאמרכר^ע דאמרדוהא בדיני נפשות אין עי נעשה דיין לא בדיצי ממונות י״ל כיון דר״ע לא אמר גבי דיני ממונות איך ק״ל א״כ מנ״ל לעטות פלוגתא רחוקה בין ר״עונין ר״ט ניע׳ דלע ק סבר בדיני ממונו׳ כי״ט בדיני נפשות דמקצתן געשה דיינים אבל עד נעשה דיין לאס״ל לי״ע גס בדיני ממונות ולו״ק : דף צא